גם אתם יכולים לעשות כסף מהכביש, הפסולת והכבל התת ימי מארחים את בני אלישע, סמנכל כספים, קרן אלומה

אינווסטור 360 לייב

מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועוד

משהו מתחיל לזוז בתשתיות הלאומיות שלנו, אבל יש עוד הרבה עבודה. בני אלישע מקרן הריט אלומה מציע אפיק מעניין להשקעות בתחום. ויש לנו גם טיפ להוזלת החשמל הביתי בטלפון אחד.

תחום התשתיות בישראל – שנמצא בפיגור משמעותי אחרי אירופה, ושצרכיו, בדגש על הדמוגרפיה הצומחת, הולכים ומצטברים – צועד בכיוון מעניין למדי. ולצד פיתוח התשתיות כאן, חברות ישראליות משחקות תפקיד משמעותי במספר תתי סקטורים חיוניים וייחודיים.

את הוובינר השבועי שלנו הקדשנו להשקעות בתשתיות, ובפרט למוצר פיננסי שמאפשר גם למשקיעים פרטיים לקחת בזה חלק – ולא רק דרך קרנות הפנסיה. על האופציה הזאת, ועל עולם התשתיות בכלל, הרחיבו בני אלישע, סמנכ”ל הכספים של קרן הריט (REIT) אלומה; ואמיר אלשיך, עורך דין ורואה חשבון שנמצא כבר שנים בצומת שבין שוק ההון לאנרגיה המתחדשת (ובכובע אחר, מנחה כעת את הוובינר שלנו לצד עומר רבינוביץ’). אחד הנושאים החדשניים בתחום נוגע לאנרגיה סולארית. כיום, זו לא רק הדרך הנקייה ביותר שיש לנו להפקת חשמל, אלא גם הזולה ביותר (16-15 אגורות בממוצע לייצור קוט”ש חשמל בישראל, לעומת 36-35 אגורות לייצור בגז טבעי). למה בכל זאת העסק מתקדם אצלנו בעצלתיים, כשרק 11.5% ממשק החשמל מופק כך? סיבה אחת היא הביורוקרטיה והסיכון הרגולטורי, שמציב סימני שאלה על הכדאיות של פרויקטים מן הסוג. הקצאת שטח והסבה של שטחים חקלאיים לשדות סולאריים הן אתגר משמעותי ליזמים, וקשה מאוד להשיג את ההיתרים הנדרשים. בינתיים, בזמן הארוך שחולף, השוק משתנה, סביבת הריבית משתנה וטכנולוגיות חדשות נכנסות. והנה – שחרור קרקעות נוספות לטובת העניין ביישובי עוטף עזה, בניסיון להקל על שיקומם, נתן דחיפה לענף. סיבה שנייה היא טכנית – העובדה שהקרינה החזקה מגיעה בשעות הצהריים, בעוד ששיאי הצריכה הם בערב (ותוסיפו לכל מה שהכרנו את טעינת כלי הרכב החשמליים). הפתרון טמון באגירה. רגולציה ישראלית טרייה מ-2024 נותנת תמריץ למכור בשעות השיא – כשלעצמו, תמריץ לעידוד פתרונות אגירה. במקביל, מחירי הסוללות (הליתיום) ירדו במידה ניכרת, והם מאפשרים תפוצה נרחבת של פתרונות אגירה כדי לתת מענה לאותן 5 שעות של ביקושי שיא וייצור שהולך ופוחת. אבל אגירה היא רק חלק מהסיפור הטכני-תפעולי. כי לצד אתגר שעות האור והחושך, עיקר הייצור יכול להגיע מדרום הארץ בעוד שעיקר הצריכה במרכז. לכן, נדרשים כל העת שדרוגים והרחבות של רשת ההולכה – והמורכבות כאן אדירה. האחריות להולכה תוסיף להיות באחריות חברת חשמל, בשונה מהפרטת הייצור (למשל רמת חובב המוחזקת בידי שיכון ובינוי, אלון תבור בידי מבטח שמיר) והאספקה לצרכני הקצה (בין היתר על ידי ספקים וירטואליים במחירים מופחתים – אפשר לעבור אליהם בשיחת טלפון ולחסוך מאות שקלים בשנה). 100% הצלחהעם השחקניות המשמעותיות בתחום האגירה אפשר למנות את ג’נרל אלקטריק, חטיבה ייעודית בטסלה ועוד. סולאראדג’ הייתה הבטחה גדולה בתחום, כשהפתרון האפליקטיבי שלה מאפשר ניטור ושליטה נוחה עד רמת הפאנל הבודד. למה בכל זאת קרסה המניה? בעיקר בגלל העלאות הריבית החדות (כך שאולי יש תקווה בירידות). צריך להבין: בעולם התשתיות מדברים על פרויקטים ל-25 שנה, כשבתשתיות לאומיות היציבות והצלחה מובטחות על ידי המדינה (אפס אחוז כשל בפרויקטי BOT ו-PPP; אפילו הכלא הפרטי שנפסל בבג”ץ לא נחשב לפרויקט כושל מבחינת היזם, שקיבל פיצוי הגון). בפרויקטי ענק דוגמת עיר הבה”דים וכביש 6, ההוצאה נפרסת על פני תקופה, והיא נוחה מאוד למימון של בנקים ומוסדיים בשל פריחת קרנות הפנסיה והחסכונות ארוכי הטווח. אבל עבור גופים פרטיים, שנזקקים למימון מסיבי כל כך, החשיפה לריבית עלולה להיות מכה קשה. הבטחנו הנגשה של עולם התשתיות למשקיעים הפרטיים – במטרה להזרים עוד הון לתחום הזה, עם פטור ממס חברות – וכאן אנחנו מגיעים לקרן אלומה. המודל המיוחד של הקרן, שהונפקה לפני כשלוש שנים והפכה לציבורית, הוא השקעה בחברות פורטפוליו ולא בפרויקטים עצמם. קונקרטית, מדובר כעת בארבע חברות: טמרס טלקום, שמחברת את ישראל לאירופה בכבל תת ימי ואמורה לסגור את הפינה בין אירופה למזרח דרך המפרץ הפרסי (כלומר לחסוך את העיקוף של תעלת סואץ); תיבר – מגדלי תקשורת; אסקו ישראל, עם פתרונות פורצי דרך באנרגיה ירוקה והתייעלות אנרגטית; וחן המקום העוסקת באיכות סביבה ובטיפול בפסולת. אלומה מחזיקה באחוזים ניכרים בחברות ומשקיעה בהשבחה שלהן. היא לא מחלקת דיבידנד – ההכנסות חוזרות כ-CapEx – אך מרבעון לרבעון שווי החברות עולה והערך מצטבר (מה שהופך, לטענת הקרן, את דמי הניהול שהיא גובה מהמשקיעים ומהחברות למשתלמים מאוד). שווי הנכסים של קרן אלומה הוא סביב 550 מיליון שקל, ושווי השוק שלה הוא 100 מיליון. המינוף הוא ברמת החברות, ולא הקרן. קצב הילודה בישראל והתשתיות המזדקנות – ע”ע הקטסטרופה בכבישים והטיפול הקלוקל בפסולת – הופכים את התחום לעתיר פעילות, עם עיסוק נרחב מצד הגופים הממשלתיים, הרגולטורים והמערכת הבנקאית. למי שמסוגל לעמוד בטווח ההשקעה הארוך, מדובר במוצרים פנטסטיים, ובמקרים רבים עם מאה אחוזי הצלחה. במודל הריט הייחודי של השקעה בחברות ערך, קשה אומנם לשערך את הנכסים, אין FFO לעקוב אחריו ואין אפילו תזרים קבוע – אבל בהחלט יש כאן שווי שעולה באופן עקבי עם פוטנציאל להניב רווחים.